במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Frontiers in endocrinology, החוקרים ביקשו לזהות ולהעריך את המנבאים של יעילות לירגלוטייד בשיפור השליטה הגליקמית וירידה במשקל בקרב חולים עם סוכרת סוג 2 ותסמונת מטבולית.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 417 חולים שאובחנו עם סוכרת סוג 2 ותסמונת מטבולית אשר טופלו בלירגלוטייד במשך שישה חודשים לפחות. מתוכם, 206 השלימו את המעקב, וחולקו למגיבים (105 חולים שהשיגו לפחות 1.0% ירידה בהמוגלובין מסוכרר [HbA1c] ולפחות 3% ירידה במשקל) ולא מגיבים (101 חולים).
החוקרים ניתחו את ההבדלים בנתוני הבסיס בין שתי הקבוצות, כולל תרופות, פרמטרי בדיקה ופרופילים בסיסיים. ניתוח רגרסיה לוגיסטית שימש לזיהוי גורמים המשפיעים על התגובה ללירגלוטייד, ועקומת ROC שימשה להערכת כוח הניבוי של גורמים אלה.
מתוצאות המחקר עולה כי 50.97% מהמטופלים הגיבו לטיפול בלירגלוטייד, בעוד ש-49.03% לא הגיבו כצפוי.
ניתוח רגרסיה לוגיסטית בינארית גילה כי ההמוגלובין המסוכרר הבסיסי, מדד מסת הגוף הבסיסי (BMI) ומשך סוכרת סוג 2 היו מנבאים מובהקים להצלחת הטיפול (P <0.05). דיוק הניבוי של שלושת גורמים אלה אומת על ידי עקומת ROC עם שטח מתחת לעקומה של 0.851 (רווח בר סמך 95%, 0.793 - 0.910).
החוקרים סיכמו כי ההמוגלובין המסוכרר הבסיסי, אינדקס מסת הגוף הבסיסי ומשך סוכרת סוג 2 הם מנבאים מרכזיים של שיפור תגובה גליקמית ומשקל בחולים עם סוכרת סוג 2 ותסמונת מטבולית שטופלו בלירגלוטייד. מנבאים אלה מדגימים כוח ניבוי חזק לתוצאות הטיפול.
מקור:
תגובות אחרונות