במהלך הטיפול, בני משפחה המעניקים טיפול לבן משפחה חולה סרטן מתמודדים עם שינויים בדינמיקה המשפחתית שלהם. לאחרונה פורסמו בכתב העת Journal of Palliative Care ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון את השלווה המשפחתית של המטפלים בחולי סרטן ואת הגורמים הקשורים לכך.
עוד בעניין דומה
המחקר התבצע במתכונת של מחקר חתך במרכז יחיד. במדגם המחקר הוכללו מטפלים שהיו בני משפחה של חולי סרטן. הנתונים נאספו באמצעות טפסי מידע למטפל ולמטופל, סולם יעילות עצמית כללית, סולם שלווה משפחתית, סולם התנהגויות הקשורות לטיפול עצמי ומאגר תסמינים של MD Anderson.
תוצאות המחקר הדגימו שהגיל הממוצע של המטפלים היה 50.20 ± 0.71 שנים, 64.1% היו נשים, 78.7% היו נשואים. הציון הממוצע של המטפלים בסולם השלווה המשפחתית הכולל היה מעל הערך הממוצע עם 46 ± 0.75 מתוך 75 נקודות.
רמת השלווה המשפחתית של המטפלים עלתה ככל שהציונים שלהם בסולם עלו. השלווה המשפחתית של מטפלים שהתאלמנו או התגרשו, שהיו עצמאיים, בעלי הכנסה נמוכה מההוצאות שלהם, שסבלו ממחלה כרונית, שדיווחו כי בריאותם נפגעה, שהיו בעלי מסוגלות עצמית נמוכה, היתה גרועה מזו של אחרים. השלווה המשפחתית של המטפלים בחולים שחלו בסרטן גינקולוגי ובעלי הכנסה טובה היתה טובה יותר (P < 0.05). רמת המסוגלות העצמית של המטפלים והתסמינים של חולה הסרטן היו מנבאים משמעותיים לשלווה משפחתית (P < 0.001).
החוקרים הסיקו כי השקט המשפחתי של המטפלים הושפע מסוג הסרטן, עומס התסמינים, התנהגויות הקשורות לטיפול עצמי של המטופל, מצב ההכנסה של המטפלים, מחלה כרונית, מצב משפחתי ומסוגלות עצמית.
רופאים ואחיות, הנמצאים בקשר הדוק עם מטפלים בחולי סרטן צריכים להיות מודעים לנושא. אנשי מקצוע צריכים להעריך את הסביבה המשפחתית של המטפלים בחולה הסרטן ולספק ייעוץ במידת הצורך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות