היפרפלזיה שפירה של בלוטת הערמונית, תסמינים של דרכי השתן התחתונות וסרטן ערמונית, מתרחשים לעתים קרובות במקביל. ההשפעה של אלו על תפקוד הטלת שתן מהווה שיקול חשוב בקבלת ההחלטות בנוגע לשיטת הטיפול עבור סרטן הערמונית.
עוד בעניין דומה
בעוד מתחשבים בנפח הערמונית (Prostate Volume - PV) ותסמינים בזמן התלת שתן בתהליך קבלת החלטות בנוגע לטיפול בסרטן הערמונית, לא ידוע מה הקשר ביניהם לבין תפקוד הטלת שתן לאחר סיום הטיפול.
במחקר שהתפרסם בכתב העת Prostate Cancer and Prostate Cancer החוקרים בחנו את הקשר בין PV ותפקוד הטלת שתן בבסיס לבין בחירת הטיפול ותפקוד הטלת שתן לאחר סיום הטיפול עבור נבדקים עם סרטן ערמונית מקומי.
במסגרת המחקר נכללו 1,647 נבדקים מתוך עוקבה פרוספקטיבית של מחקר CEASAR שכלל נבדקים ממרכזים מרובים שלהם סרטן ערמונית מקומי. התוצאים העיקריים שנבדקו כללו סוג הטיפול הנבחר ואיכות חיים מקושרת לבריאות (Health-Related Quality of Life - HRQOL) כפי שנבדק בעזרת שאלון EPIC-26י(26-item Expanded Prostate Index Composite) אותו מילאו הנבדקים בתדירות קבועה. ניתוח רב-משתני בוצע עם תקנון עבור מאפיינים דמוגרפיים וקלינופתלוגיים.
PV חציוני בבסיס עמד על 36 מ"ל (טווח בין-רבעוני של 27-48) וציון בסיס של הפרעה חסימתית/רגיזה של 87 (טווח בין-רבעוני של 75-100).
תוצאות המחקר הדגימו כי לא נמצא קשר עם משמעות קלינית בין PV וסוג הטיפול הנבחר או הפרעה בתר-ניתוחית בתפקוד הטלת שתן. מבין נבדקים עם הפרעה בהטלת שתן בבסיס, טיפול עם קרינה או ניתוח נמצא קשור באופן לשיפור משמעותי, סטטיסטי וקליני, בתפקוד הטלת שתן שישה חודשים עד חמש שנים לאחר הטיפול (שיפור ממצב הבסיס כעבור 5 שנים; 20.4 נקודות עבור טיפול קרינתי, 24.5 נקודות עבור טיפול ניתוחי).
מסקנת החוקרים היתה כי PV לא נמצא קשור לסוג הטיפול הנבחר או תפקוד הטלת שתן בתר-טיפולי בנבדקים עם סרטן ערמונית מקומי. נבדקים עם הפרעה חסימתית/ רגיזה בתפקוד הטלת שתן בבסיס הדגימו שיפור לאחר טיפול קרינתי או ניתוחי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות