במסגרת מחקר MERIT אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Ophthalmology, ביקשו החוקרים להעריך את יעילותם של שלושה טיפולים תוך-זגוגיתיים שונים לטיפול בבצקת מקולרית אובאיטית (macular edema – ME) מתמשכת או חוזרת: שתל דקסמתזון, מתוטרקסט ורניביזומאב.
עוד בעניין דומה
מחקר זה נערך במתכונת חד-סמיות וכלל נבדקים עם אובאיטיס פעילה מינימלית/ לא פעילה ו-ME אובאיטית חוזרת או פרסיסטנטית באחת/ שתי העיניים. המחקר כלל 33 מרכזים וסך של 194 נבדקים (225 עיניים).
העיניים הוקצו באופן אקראי (1:1:1) לקבלת טיפול עם שתל דקסמתזון (65 נבדקים, 77 עיניים), עם מתוטרקסט (65 נבדקים, 79 עיניים) או עם רניביזומאב (64 נבדקים, 69 עיניים). כלל הנבדקים טופלו בהזרקה אחת לפחות של הטיפול שהוקצה.
התוצא העיקרי של המחקר נמדד כעבור 12 שבועות טיפול וכלל ירידה בעובי תת-השדה המרכזי (central subfield thickness – CST), אשר מוגדרת כפרופורציית ה-CST ביחס ל-CST הבסיס (לפי הערכת spectral-domain OCT). התוצאים המשניים כללו: שיפור/ רזולוציה של ME, שינוי ב-BCVA (חדות ראייה מתוקנת מיטבית, best-corrected visual acuity) ועלייה בלחץ תוך-עיני (intraocular pressure – IOP).
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר 12 שבועות טיפול כלל הקבוצות היו עם ירידה משמעותית ב-CST ביחס לבסיס (35%, 11% ו-22% עבור דקסמתזון, מתוטרקסט ורניביזומאב, בהתאמה). הפחתת ME היתה גדולה יותר באופן מובהק בקבוצת דקסמתזון בהשוואה למתוטרקסט (P <0.01) ולרניביזומאב (P = 0.018). רק קבוצת דקסמתזון הראתה שיפור מובהק סטטיסטית ב-BCVA בזמן המעקב (4.86 אותיות, P <0.001).
עליות ב-IOP של 10 ממ"כ, ל-24 ממ"כ או יותר, או שניהם היו שכיחים יותר בקבוצת הדקסמתזון. עליות IOP ל-30 ממ"כ או יותר היו נדירות בסך הכל וללא שונות משמעותית בין הקבוצות. הפחתות ב-BCVA של 15 אותיות או יותר היו שכיחות יותר בקבוצת מתוטרקסט ובדרך כלל ניתן לייחס אותן ל-ME מתמשך.
מתוצאות מחקר זה עולה כי דקסמתזון הינו היעיל ביותר לטיפול ב-ME מתמשך או חוזר בעיניים עם אובאיטיס פעילה מינימלית/ לא פעילה, בהשוואה למתוטרקסט ורניביזומאב. הסיכון לעלייה ב-IOP היה גדול יותר עם דקסמתזון, אך עליות לרמות של 30 ממ"כ או יותר היו נדירות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות