ניתוח על שם Mohs מאופיין בשיעור נמוך של פחות מ-2% של זיהומים בפצע הניתוחי. עם זאת, ישנם דיווחים כי הסיכון לזיהום בפצע הניתוחי בגפיים התחתונים גבוה משמעותית ויכול להגיע ל-35%. לאחרונה פורסמו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology ממצאיה של סקירה שיטתית ומטה אנליזה אשר בחנה האם האזור בגוף בו מבוצע ניתוח Mohs משפיע על הסיכוי לזיהום בפצע הניתוחי.

החוקרים סקרו מאגרי מידע באמצעות מילות חיפוש מוגדרות מראש וכללו מחקרים מסוג RCT, סדרות מקרים, מחקרי עוקבה ומחקרי מקרה-ביקורת. כלל המחקרים עסקו בחולים שעברו Mohs עם סגירת שתל עור, סגירה ראשונית, או סגירה שניונית.

החוקרים איתרו 27 מחקרים שעמדו בקריטריוני ההכללה. בכלל המחקרים היו 2252 חולים שעברו סגירה עם שתל עור, 3818 חולים שעברו סגירה ראשונית ו-1434 שעברו סגירה שניונית. תוצאות המטה-אנליזה הדגימו הבדל מובהק בין אזורי גוף שונים כאשר בגפיים התחתונים הסיכוי לזיהום בפצע הניתוחי היה הגבוה ביותר מכל האזורים בגוף. שיעור הזיהומים בחולים שעברו Mohs בצוואר או בראש עמד על 0.01 בחולים שעברו סגירה עם שתל, <0.01 בחולים שעברו סגירה ראשונית ו-0.01> בחולים שעברו סגירה שניונית. לעומת זאת, שיעור הזיהומים בחולים שעברו Mohs בגפיים התחתונים היה 0.11 בחולים שעברו סגירה עם שתל, 0.05 בחולים שעברו סגירה ראשונית ו-0.04 בחולים שעברו סגירה שניונית.

תוצאות המטה-אנליזה מרמזות כי שתלי עור מובילים לשיעור גבוה יותר של זיהומים באתר הניתוח בחולים שעוברים Mohs וכי הסיכוי לזיהום גבוה יותר כאשר הניתוח מבוצע בגפיים התחתונים.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה