לאחרונה, עולות עדויות לכך שבקרב חולי מלנומה המטופלים עם מעקבי נקודת בקרה (immune checkpoint inhibitor - ICI) תופעות לוואי אימוניות עוריות (immune-related adverse events – cirAEs), קשורות ליתרונות הישרדותיים. ברם, מחקרים קודמים לא בחנו את  תפקידם של תתי-סוגים שונים של מלנומה, בהתפתחות cirAE ותוצאים טיפוליים נוספים.

במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology, ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של תתי-סוגים של מלנומה, על הופעת cirAE ועל שרידות.

מחקר זה בוצע במתכונת רטרוספקטיבית ורב-מרכזית. המחקר כלל סך של 747 חולי מלנומה אשר טופלו עם ICI.

תוצאות המחקר הדגימו כי 236 (31.6%) מהנבדקים פיתחו cirAE. מטופלים עם מלנומה של הקצוות, היו בעלי סבירות נמוכה יותר לפתח cirAE בהשוואה לאלו עם מלנומה מסוג אחר (יחס סיכונים: 0.41, P = .016). cirAEs נמצאו קשורים לתמותה מופחתת בקרב כלל תתי- הסוגים (יחס סיכונים: 0.76, P = .042). נבדקים עם מלנומה של הקצוות (יחס סיכונים: 2.04, P = .005), מלנומה של הריריות (יחס סיכונים : 2.30, P < .001) ומלנומה של הענביה (יחס סיכונים: 4.09, P < .001) היו בעלי השרידות הגרוע ביותר.

מתוצאות מחקר זה עולה, כי תתי-הסוגים של מלנומה נבדלים ביניהם בהופעה של תופעות לוואי עוריות אימוניות. להופעת תופעות לוואי אלו קשר לשרידות טובה יותר. יתרה מזאת, היארעות נמוכה של cirAEs יתכן והינה מרקר לתגובה אימונותרפית המשקפת את הקשר בין מלנומה של הקצוות לתמותה.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה