במחקרים קליניים גדולים שנערכו לאחרונה הודגם שיפור בשרידות ללא כישלון מקומי (LFFS: local failure-free survival) ובשרידות ללא התקדמות (PFS: progression free survival) בעקבות טיפול עם קרינה מקוצרת (HFRT: hypofractionated radiation therapy) וטיפול עם קרינה סטריאוטקטית (SBRT: stereotactic body radiation therapy) בחולים מסוימים עם מספר מוגבל של גרורות (OM: oligometastatic) ומחלה אוליגו-פרוגרסיבית (OP).
עוד בעניין דומה
עם זאת, קיים ידע מועט בלבד על התוצאים בעקבות טיפול עם HFRT ו-SBRT בחולים עם מחלה OM או OP בעקבות מממאירות בבלוטת ההרת (תימוס).
במחקר שפורסם ב-International Journal of Radiation Oncology,י Biology, Physics, מטרת החוקרים היתה לאפיין את התוצאים בחולים עם ממאירות בבלוטת ההרת אשר טופלו במוסדם של החוקרים. החוקרים ערכו סקירה רטרוספקטיבית של מטופלים עם ממאירויות הרת אשר הוגדרו כ-OM או OP, וטופלו עם HFRT או עם SBRT בין השנים 2009-2021. החוקרים הגדירו OM כמחלה גרורתית של עד חמישה אתרים לכל היותר בעת הטיפול הקרינתי, ו-OP הוגדר כמחלה גרורתית של עד חמישה אתרים, עם עלייה במימדים הרדיולוגיים.
במחקר נכללו מטופלים שקיבלו עד 20 פרקציות של קרינה, ותוצאי השרידות הוגדרו לאחר סיום ה-RT. האנליזות נעשו באמצעות מודול lifelines בפייתון.
האנליזה נערכה על 48 חולים, אשר קיבלו טיפול ב-81 נגעים בסך הכל. גילם החציוני של המטופלים היה 54 שנים (טווח: 24-82 שנים), 63% היו גברים, ו-79% היו לבנים. החולים אובחנו עם תימומה (54%), קרצינומה של ההרת (38%), או atypical thymic carcinoidי(8%). בעת האבחנה הראשונית החולים היו בשלבים I-IIי(21%), IIIי(12.5%), IVAי(23%), או IVBי(42%).
מרבית המטופלים (65%) קיבלו טיפול מערכתי לפני הטיפול הקרינתי. מתוך 81 הנגעים שטופלו, 67 (83%) היו נגעי OM ו-14 (17%) היו נגעים רב-גרורתיים (polymetastatic), אך היו נגעי OP. אתרי הטיפול כללו עצם (37%), צדר (פלאורה) (25%), בלוטות לימפה (20%), ריאות (10%), מוח (5%) ואחרים (4%). מרבית המטופלים קיבלו שלוש פרקציות (N=31 פרקציות, 8-10 גריי x 3), חמש פרקציות (N=28;י5-7 גריי x 5 פרקציות (N=20) או 8-10 גריי x 5 פרקציות (N=8)), או 15 פרקציות (N=11;י2.5-4 גריי x 15 פרקציות). חציון המינון היעיל ביולוגית (BED: biological effective dose) היה 51.3 גריי, ותקופת המעקב החציונית ארכה 16 חודשים.
שיעורי ה-LFFS וה-PFS לשנתיים/חמש שנים היו 83%/76% ו-32%/17%, בהתאמה. שיעורי השרידות הכוללת לשנתיים/חמש שנים/10 שנים היו 92%/80%/61%.
מטופלים עם קרצינומה של ההרת או atypical thymic carcinoid הראו LFFS דומה לעומת מטופלים עם תימומה (LFFS לשנתיים: 85% לעומת 82%, p=0.31), אך היה להם PFS קצר יותר (PFS לשנתיים: 5% לעומת 39%, p=0.01). ההבדל ב-OS לא היה מובהק (OS לשנתיים: 86% לעומת 96%, p=0.25). חולים (N=14 חולים שטופלו ב-19 נגעים) אשר טופלו עם BED > 60 גריי לא חוו כשלון מקומי לאחר שנתיים (2-yr LFFS=100%).
לסיכום, חולי ממאירויות הרת אשר דורגו כ-OM או OP וטופלו עם HFRT או SBRT היו בעלי שיעורים גבוהים של LFFS, PFS ו-OS. בנוסף, על אף מחלה אגרסיבית יותר, חולים עם קרצינומה של ההרת עדיין חוו LFFS משביע רצון תחת הטיפול עם HFRT או SBRT. חולים אשר טופלו עם משטרים של BED מעל ל-60 גריי הראו שיעורי LFFS מצוינים.
החוקרים מציינים כי תוצאות מחקרם מצביעות על כך שהודות לזמנים הממושכים של ה-OS וה-PFS, יש לשקול טיפול עם SBRT/HFRT בחולים הללו עם פרוגנוזה חיובית, וזאת על מנת למקסם את השליטה המקומית במחלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות