עד כתיבת מאמר זה, טרם בחנו היטב את הקשר בין רמות בסרום של חומצה אורית לבין הסיכון להופעת סוכרת בנשים מרובדות לפי מצב גיל המעבר. משום כך, החוקרים בחנו את הקשר הזה, בראי גיל המעבר, בעוקבה של נשים יפניות עירוניות.
עוד בעניין דומה
במחקר פרוספקטיבי זה החוקרים בחנו 3,304 נשים (1,252 נשים לפי גיל המעבר ו-2,052 נשים לאחר גיל המעבר) בגילאי 30-79 שנים, ללא מחלה קרדיווסקולרית או סוכרת ידועים, שגויסו מתוך אוכלוסיה עירונית כללית. החוקרים השתמשו במודל סיכונים יחסיים על שם COX על מנת למדוד את יחסי הסיכונים ואת רווחי בר-הסמך עבור היארעות של סוכרת לפי רבעונים של רמות בסרום של חומצה אורית.
במהלך 13.8 שנות מעקב חציוניות, אובחנו 219 נשים עם סוכרת. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור ההיארעות לפי 1,000 שנות אדם עמד על 3.42 בנשים טרום גיל המעבר לעומת 6.19 בנשים לאחר גיל המעבר.
לאחר תקנון עבור גורמי סיכון אפשריים, יחסי הסיכונים הרב-משתנים של רבעונים ראשונים לעומת אחרונים של ריכוזי חומצה אורית בסרום עמדו על 1.56 (רווח בר-סמך של 95%, 0.77-3.16) בנשים טרום גיל המעבר, לעומת 2 (רווח בר-סמך של 95%, 1.19-3.34) בנשים לאחר גיל המעבר, כאשר הם עמדו על 1.81 (רווח בר-סמך של 95%, 1.21-2.73) בחישוב עבור כלל הנשים ללא תלות בגיל המעבר.
האינטראקציה שנמצאה על בסיס מצב גיל המעבר נמצאה כלא מובהקת (p=0.872). השיעורים המיוחסים לקבוצות האוכלוסיה עמדו על 13.3% (רווח בר-סמך של 95%, -8.9% עד 31.1%), 19.1% (רווח בר-סמך של 95%, 5.3%-30.9%) ו-17% (5.6%-27%), בהתאמה.
מסקנת החוקרים היתה כי רמות בסרום של חומצה אורית נמצאו קשורות באופן חיובי לסיכון להתפתחות סוכרת בנשים לאחר גיל המעבר, אך לא בנשים טרום גיל המעבר. עם זאת, ייתכן שהיעדר הקשר בין רמות בסרום של חומצה אורית לבין הופעת סוכרת נובע מעוצמה מוגבלת של המחקר. משום כך, יש צורך במחקרים נוספים על מנת לאשש קשר זה המיוחס לגיל המעבר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות