חלוצים מכל העולם בתחום הטיפול הפליאטיבי בילדים יצרו מגוון רחב של מודלים לטיפול ואף הוקמו הוספיסים לטיפול בילדים ובמבוגרים צעירים. ברם, בכל הנוגע למתן השירות, קיים אי שוויון הן מבחינה לאומית והן מבחינה בינלאומית.
עוד בעניין דומה
במחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Palliative Medicine ביקשו החוקרים לתאר ולסווג את השיטות לטיפול פליאטיבי בילדים כפי שהן מיושמות בהוספיסים ברחבי אנגליה. המחקר נסמך על שיחות טלפון ובוצע במתכונת של שיטות מעורבות.
במחקר זה השתתפו 31 מהמובילים בתחום הטיפול הפליאטיבי בילדים במסגרת של הוספיס. המטפלים גויסו מ-28 מרכזי טיפול, המהווים 66% מההוספיסים לטיפול פליאטיבי בילדים ומבוגרים צעירים באנגליה.
לאחר אינטגרציה של המידע אשר התקבל סווגו ההוספיסים באופן גאוגרפי ועל פי רמת התמחות לארבע רמות - מרכז מומחה אזורי, מרכז לא-מומחה אזורי, מרכז מומחה מקומי, מרכז לא-מומחה מקומי. ממידע כמותי ואיכותני אשר התקבל הודגם הגיוון ואי השוויון אשר במתן טיפול תומך בילדים.
מתוך 159 רופאים (מתוכם 62.5% שהינם רופאים כלליים) העובדים במרכזי הטיפול הפליאטיבי רק 27.5% עברו הכשרה לטיפול תומך בילדים. בקרב רוב (67.9%) המרכזים אף לא נמצא שימוש בלווי של יועץ רפואי המתמחה בתחום טיפול זה.
בראייה גלובלית, שילובם של צוותים המתמחים בתחום של טיפול פליאטיבי בילדים למוסדות טיפול קיימים מהווה אתגר משמעותי. על אף המגוון הרחב שבשיטות הטיפול הקיימות ברחבי העולם, מדינות ומסגרות מסוימות יכולות ליהנות ממודלים אשר יקלו עליהם בשילובם של מומחים מהתחום.
תוצאות המחקר הדגימו כי שיטת הסיווג על פי גיאוגרפיה והתמחות יכולה לשמש ליישום המלצות במרכזים לטיפול פליאטיבי בילדים, וזאת על מנת להביא לקידום השוויון בכל הנוגע בטיפול בילדים ומבוגרים צעירים הסובלים ממחלה מסכנת ומקצרת חיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות