מטרת המחקר היתה לזהות גורמים מנבאים קליניים ודמוגרפיים לניתוח חוזר להסרת אבנים בכליה.
עוד בעניין דומה
המחקר הנוכחי הוא מחקר רטרוספקטיבי שבחן 1,496 מטופלים, בגילאי 18 שנים ומעלה, שעברו ניתוח להסרת אבני כליה בבית חולים יחיד בין ינואר 2009 למאי 2017. כל המטופלים שנבדקו במחקר היו במעקב לפחות 12 חודשים לאחר הניתוח.
החוקרים הגדירו ניתוח חוזר כניתוח באותה יחידה כלייתית או ביחידה הכלייתית השנייה, אם בהדמיה הראשונית לא הודגמו אבנים משמעותיות באותו צד. מאפיינים שנמצאו קשורים לסיכון לניתוח חוזר באנליזת רגרסיית Cox חד משתנית, נבדקו בהמשך גם במודלים רב משתנים.
תוצאות המחקר חשפו כי מרבית המטופלים (83.0%) עברו אורטרוסקופיה וריסוק אבנים בלייזר (Lithotripsy). החוקרים מצאו כי כ-60% מהמטופלים היו בעלי היסטוריה של אבנים בכליה וכ-50% סבלו מהשמנת יתר. בנוסף, לאחר תקופת מעקב ממוצעת (חציון; טווח בין רבעוני) של 4.1 (3.9; 2.4-5.9) שנים, 24.5% מהמטופלים הזדקקו לניתוח חוזר, כאשר 82% מהניתוחים החוזרים בוצעו בעקבות מקרים של אבני כליה שגרמו לתסמינים.
החוקרים מצאו כי הגורמים הקשורים לסיכון מוגבר לניתוח חוזר, לפי מודלים רב משתנים, היו: גיל מעל 60 שנים, מין נקבה, הפרעות ספיגה במערכת העיכול, סוכרת, זיהומים חוזרים בדרכי השתן, היסטוריה של אבנים בכליה, ואבני כליה בשני הצדדים. יחס הסיכונים עבור המשתנים הללו היה בטווח של < 0.5 (1.30-1.171).
החוקרים הצליחו לזהות מספר מאפיינים דמוגרפיים וקליניים הקשורים לסיכון מוגבר לניתוח חוזר לטיפול באבני כליה. בנוסף, החוקרים סברו כי ניתן להשתמש במאפיינים הללו ולהפוך אותם לספירה כמותית שתוכל לעזור בסיווג המטופלים לתת קבוצות של סיכון נמוך, בינוני וגבוה לניתוח חוזר.
מקור:
Iremashvili, V. et al. (2019) BJU International 124,5.
תגובות אחרונות